רעננה

מאמר אישי לרגל יום השואה

תושבת רעננה ויו"ר חוג הידידים של מרכז פרס לשלום ולחדשנות, יונה ברטל במאמר אישי לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה שיצוין השבוע

כתב לוקאל 28/04/2019
יונה ברטל
צילום: פרטי

כל שנה כשמתקרב יום השואה העיניים שלי מצטעפות. אני מרגישה צביטה בלב וגעגוע עמוק לממה ולפפה הורי הנפלאים. שהיו מתכנסים לתוך עצמם ביום הזה, מחבקים אותנו חזק ומספרים לנו סיפורים רחוקים על המשפחות הענפות שלהם שלא זכינו להכיר. כל מיני פרטים שכל כך צמאנו לדעת, איך סבא יואל היה לוקח את פפה בסירה שלו לדוג דגים, איך סבתא אסתר הייתה מכינה את הריבות המפורסמות שלה עת ממה הייתה מלקקת את הסיר עד שהפכה דביקה.

הורי, לאה בוקשיצקי וצבי גילינסקי, לא עברו על בשרם ממש את איימי השואה – לא היו במחנות, אלא עברו מסכת ייחודית כאילו קרן קסומה שמרה עליהם, כדי שיפגשו בסופו של דבר ויקימו משפחה ביחד.

בזמן שהנאצים הגיעו לפאתי וילנה, אימא לאה בוקשיצקי בת למשפחה בת 7 נפשות, אשר כנערה צעירה שהתה כמדי קיץ בקייטנה עם כל בית הספר והמורות בכפר. כשנודע הדבר למורים, הם מילטו את כל הקבוצה לערבות רוסיה, וכך הם היו במנוסה מתמדת כשנתיים. סיפוריה של אימא היו בעינינו סיפורי הרפתקאות: הם התחבאו בבתי כפריים, במחסנים ובאסמים, אכלו פטל ואוכמניות, נעזרו באנשי דת, בעוברי אורח כשהמורים בעצם הפכו להורים מאמצים. וכך שרדו עד תום המלחמה. היו שם ילדים יהודים ולא יהודים וכולם הרגישו נרדפים באותה מידה.

אבי צבי הירש גילינסקי, בן למשפחה בת 6 נפשות, היה בוגר מאימא ב7 שנים. כששמע שהנאצים הגיעו לליטא החליט יחד עם גיסו לעלות על אופניהם ולברוח ליערות. כך הצליחו להימלט ולאחר כמה חודשים של הישרדות התגייס לצבא האדום. הראה לנו בגאווה את הצלקת הגדולה על ידו שנפצע במהלך הקרבות עם הנאצים ובסופו של דבר קיבל את אות ההצטיינות הכוכב האדום. כשהגעתי בפעם הראשונה לביקור ממלכתי כסמנכ"לית בית הנשיא לקרמלין, אמרתי לפוטין :"אבי זכה לאות הכוכב האדום והוא הצדיע לי בחיוך רחב.

בתום המלחמה, העלו את כל קבוצת בני הנוער והמורים יחד עם אמי, על הרכבת כדי להחזירם לוילנה, הביתה. על רציף הרכבת חיכו לילדים הלא יהודים ההורים ואילו הילדים היהודים ירדו, הסתכלו מסביב ולא ראו אף אחד. אמי מספרת שלא היה לכם מושג שכל המשפחה, כל האחים, הדודים, ההורים, הסבים והסבתות פשוט נעלמו, כאילו בלעה אותם האדמה. היו שם כמה נציגים מהסוכנות היהודית שקיבצו אותם ולקחו אותם לביתם. כמובן שעל בית אימא כמו על כל בתי היהודים, השתלטו מקומיים. הנציגים דאגו לשכן את הנערות ביחד, מצאו להן מקומות תעסוקה ואמא החלה לעבוד במשרד הדואר.

אבי ששב לוילנה, יחד עם גיסו, מצאו שהשתלטו על ביתם ואיש ממשפחתם הענפה לא שרד. הם החליטו לחזור לספסל הלימודים בטכניקום שם השלימו הנדסת חשמל והתגוררו יחד.

יום אחד, אבי הגיע למשרדי הדואר ושמע משהו קורא לאמי, לאה בואי בבקשה. זה היה שמה של אמו. הוא נדרך מיד, ביקש לראות מי זו הלאה הלו. הביט בעיניה והתאהב מיד. אמא סיפרה לנו שהיא התאהבה בעיניו התכולות ובחיוך שובה הלב.

תוך חודשיים הם נישאו ואחותי אסתר נולדה, אסתר שמקום מושבה בפריס, נחשבת היום בין האומניות הבולטות בעולם בתחום הזיכרון והמשמעות. היא פותחת תערוכות עצומות בכל רחבי הגלובוס ומספרת את סיפורם של אנשים, עמים, ועצמים שמדברים בעד עצמם בכל סוגי ההמחשה שאפשר להעלות על הדעת, ממגדלים עצומים, ווידאו ארט, הקרנות ופסלים וירטואליים.

שלוש וחצי שנים אחרי נולדתי בוילנה, כטטיאנה גילינסקיה גריגורייבנה, התמונה הראשונה שאני זוכרת היא של אמי שקושרת לי סרט לבן גדול בשיער.

כשמלאו לי שלוש אבי החליט שעלינו לעלות לישראל ולהתאחד עם אחיו אהרון שהיה ביתרי נלהב, עלה לפלשתינה בשנת 1939 ובכך נשאר היחיד ששרד. לא יכולנו לעלות ישירות מליטא לישראל, בגלל מסך הברזל. לכן נסענו לפולין שהינו שם כמה חודשים. ובדרך לא דרך, ירדנו בסופו של דבר מהאונייה "ירושלים" לחיפה. משם הועברנו למעברת בית שמש לכמה חודשים קשים ללא חשמל ובתנאים לא תנאים שהיו לדברי אמי נצח. בסופו של דבר עברנו לירושלים והתאחדנו עם הדוד אהרון שהיה מאיר עיניים עם משפחה נהדרת. פתאום היו לנו קרובי משפחה, דוד, דודה ושלושה בני דודים. עוד אסתר גילינסקי כמו אחותי, לאה כמו סבתי ויואל כמו סבי. לא היה מאושרים מאתנו.

כשהגעתי לביקור ממלכתי לליטא עם הנשיא פרס ונשיאת ליטא לחצה לי את היד על השטיח האדום ובארוחה הממלכתית כשהושיבו אותי על השולחן הנשיאותי ובסופה הגישו לי את תעודת הלידה שלי ותעודת הנישואין של הורי, הרגשתי איך הלב שלי מתכווץ ממש כמו היום, בפתח יום השואה. כואבת את ההחמצה, את האובדן ועם זאת גאה שהכוח והעוצמה של הורינו הביאו אותנו לכאן לבנות את המדינה הנפלאה שלנו, הקטנה והעוצמתית במזרח התיכון שבזכות עקשנות, שליחות וחוצפה, בנו כאן את הבית ומכאן אנו גם מפיקים חדשנות וטכנולוגיות שעושים תיקון עולם בתחומים רבים על אף כל הקשיים שבדרך.

היום נזכור את כל אלה שלא זכו ונמשיך בכל הכוח קדימה.

עוד כתבות
הרב אליהו שדמי, מנהל חב"ד רעננה 20/12/2018
אתר לוקאל 02/12/2018
אתר לוקאל 02/12/2018
אתר לוקאל 28/11/2018
חשבנו שיעניין אותך גם...
המבורגר צמחוני משעועית אדומה ופטריות
המבורגר צמחוני? לא מה שחשבתם
צריך להכיל את הקהילה הלהטבית בקהילה
"צריך להכיל את הקהילה הלהט"בית בקהילה"
כנס מאכילי החתולים
סדנא מרתקת לתושבי רמת השרון
בוא אליי פרפר נחמד
תנך בכיף
"תנ"ך בכיף"
תקיפה בבית עסק במרכז כפ"ס
כדורגל בצבעי הקשת
משחק ידידות בין נבחרת שחקנים מהרצליה לשחקני הנבחרת הגאה "ריינבול"
בס בעיצוב אדריכלי
ב"ס בעיצוב אדריכלי